למה אנחנו דוחים בדיקות סקר ושגרה?

בואו נעשה רגע את החשבון. לא באופן תיאורטי – באופן ריאלי, כפי שזה נראה בישראל.

כל בדיקה בודדת – נניח ממוגרפיה, בדיקת דם, או ביקור אצל רופא העור – לא מתחילה ונגמרת ברגע הבדיקה עצמה. היא כוללת:

• זמן לתיאום התור בטלפון
• נסיעה למקום הבדיקה, ונסיעה חזרה
• המתנה במקום, שיכולה לנוע בין חצי שעה לשעתיים
• והבדיקה עצמה

ביקור "פשוט" אחד, כזה שנראה כמו עניין של רגע ביומן, גוזל בפועל כשלוש שעות מהיום. שלוש שעות שצריך לקחת מהעבודה, מהילדים, מהשינה, מהזמן הפרטי היחיד שיש.

ועכשיו נכפיל את זה. ממוגרפיה, פאפ, בדיקות דם, רופא עיניים, רופא שיניים, שיננית, בדיקת עור, צפיפות עצם, רופא נשים, ולפעמים – קולונוסקופיה, שדורשת לא פחות מיום שלם של הכנה ויום נוסף של הבדיקה עצמה, בתוספת נסיעה לבית המרקחת לקנות את חומרי ההכנה.

כשמחברים הכל, לפי הערכה וחישוב שביצעתי – אנחנו מדברות על קרוב ל-40 שעות בשנה, רק על בדיקות סקר ושגרה מתוכננות ומעקב גיל. וזה עוד לפני שהזכרנו את השפעעת שתקפה אותנו בחורף, את כאב הגב שלא עובר, את הביקור הדחוף אצל רופא השיניים כי סתימה נפלה. עם כל אלה, לפי אותה הערכה, המספר קופץ לכ-60 שעות בשנה – כמעט שבוע עבודה שלם, מוקדש כולו לניהול הבריאות שלנו.