למה אנחנו דוחים בדיקות סקר ושגרה?

כולנו יודעות שצריך לעשות בדיקות סקר ובדיקות שגרה. כולנו מקבלות תזכורת מהקופה, רואות פרסומת, שומעות מהחברה שגילתה משהו בזמן. ובכל זאת – התור לממוגרפיה נדחה. הפאפ מחכה. הקולונוסקופיה, שאמורה להיות כבר לפני שנתיים, עדיין לא נקבעה.

למה בעצם?

התשובה השכיחה היא "פחד" או "הדחקה" – וזה בהחלט חלק מהתמונה. אבל יש עוד גורם, פשוט ומוחשי הרבה יותר, שכמעט אף אחד לא מדבר עליו: הזמן.

החשבון שאף אחד לא עושה

בואו נעשה רגע את החשבון. לא באופן תיאורטי – באופן ריאלי, כפי שזה נראה בישראל.

כל בדיקה בודדת – נניח ממוגרפיה, בדיקת דם, או ביקור אצל רופא העור – לא מתחילה ונגמרת ברגע הבדיקה עצמה. היא כוללת:

  • זמן לתיאום התור בטלפון
  • נסיעה למקום הבדיקה, ונסיעה חזרה
  • המתנה במקום, שיכולה לנוע בין חצי שעה לשעתיים
  • והבדיקה עצמה

ביקור "פשוט" אחד, כזה שנראה כמו עניין של רגע ביומן, גוזל בפועל כשלוש שעות מהיום. שלוש שעות שצריך לקחת מהעבודה, מהילדים, מהשינה, מהזמן הפרטי היחיד שיש.

ועכשיו נכפיל את זה. ממוגרפיה, פאפ, בדיקות דם, רופא עיניים, רופא שיניים, שיננית, בדיקת עור, צפיפות עצם, רופא נשים, ולפעמים – קולונוסקופיה, שדורשת לא פחות מיום שלם של הכנה ויום נוסף של הבדיקה עצמה, בתוספת נסיעה לבית המרקחת לקנות את חומרי ההכנה.

כשמחברים הכל, לפי הערכה וחישוב שביצעתי – אנחנו מדברות על קרוב ל-40 שעות בשנה, רק על בדיקות סקר ושגרה מתוכננות ומעקב גיל. וזה עוד לפני שהזכרנו את השפעעת שתקפה אותנו בחורף, את כאב הגב שלא עובר, את הביקור הדחוף אצל רופא השיניים כי סתימה נפלה. עם כל אלה, לפי אותה הערכה, המספר קופץ לכ-60 שעות בשנה – כמעט שבוע עבודה שלם, מוקדש כולו לניהול הבריאות שלנו.

אז זו לא "רק" דחיינות

כשמישהי דוחה תור לממוגרפיה או לבדיקת סקר אחרת, קל לתייג את זה כ"הדחקה" או "פחד מהתוצאה". ולפעמים זה נכון. אבל הרבה פעמים, מה שבאמת קורה הוא הרבה יותר פרוזאי: אין לה שלוש שעות פנויות. לא היום, לא השבוע, ואולי לא בחודש הקרוב.

מערכת הבריאות מבקשת מאיתנו לנהל את הגוף שלנו כאילו יש לנו זמן פנוי בלתי מוגבל. אבל בשגרה עמוסה – עבודה, ילדים, זוגיות, בית – כל שעה פנויה כבר תפוסה מראש. וכשצריך לבחור בין הישרדות היומיומית לבין תור שנראה "לא דחוף כרגע", ההישרדות מנצחת כמעט תמיד.

זו לא חולשת אופי. זו תוצאה ישירה של מערכת שלא בנתה את עצמה סביב הזמן האמיתי של בני האדם שהיא אמורה לשרת.

מה כן אפשר לעשות

ההכרה הזו לא נועדה לתת לגיטימציה לדחות עוד ועוד – אלא בדיוק להפך: להבין שהדחיינות היא לרוב סימפטום של בעיה מבנית, ולא כשל אישי. ומרגע שמבינים את זה, אפשר להתחיל לפעול אחרת:

  • לשלב בדיקות באותו ביקור כשאפשר (למשל פאפ ומעקב רופא נשים יחד)
  • לתכנן מראש את "השנה העמוסה" (זו שיש בה קולונוסקופיה, נניח) ולא להשאיר אותה לרגע האחרון
  • ולעיתים – פשוט להכיר בכך שהזמן הזה הוא חלק מהעבודה של לשמור על הבריאות, לא "בזבוז" שצריך להתנצל עליו

הבריאות שלנו לא צריכה להיות עוד פריט ברשימת המטלות שדוחים. אבל כדי שזה באמת יקרה, המערכת סביבנו צריכה להתחיל להתחשב בזמן האמיתי שיש לנו – ולא רק לבקש מאיתנו "לבוא בדיקה קבועה", ולהשאיר את שאר החשבון עלינו.

מתלבטת איך לנווט נכון בין הבדיקות, התורים והזמן המוגבל שיש לך? בייעוץ אישי אני עוזרת לנשים לבנות סדר עדיפויות רפואי ריאלי, שמתחשב בחיים האמיתיים שלכן – לא רק בהמלצות הרפואיות התיאורטיות. קראי עוד על ייעוץ אישי לנשים.

ד"ר טליה מרים גולן היא חוקרת, סופרת ומרצה בנושאי רפואה, מגדר ובריאות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top