גם ללב יש 'מוח קטן' – והאם הוא פועל אחרת אצל נשים?

וכאן מגיעה הבעיה הקלינית שהמחקר הזה חושף. כאשר אישה מגיעה למרפאה ומתארת דפיקות לב, סחרחורת, או תחושת לחץ בחזה – עדיין קל מדי, במערכת הרפואית, לייחס את זה באופן אוטומטי לחרדה.

חרדה אכן יכולה להשפיע על קצב הלב – זו עובדה מדעית מבוססת. אבל היא אינה אבחנה שראוי לקבוע כברירת מחדל, לפני שנשללו קודם כל גורמים גופניים אמיתיים, ובהם הפרעות קצב לב שדורשות בירור ומעקב.

הנטייה הזו – לייחס תסמינים לבביים אצל נשים לחרדה או ל"לחץ נפשי" מהר יותר מאשר אצל גברים – מתועדת שוב ושוב בספרות הרפואית, והיא בדיוק סוג הפער שמחקר על ההבדלים המגדריים בפיזיולוגיה הלבבית יכול לעזור לצמצם.

הבעיה הזו לא תוצאה של  רשלנות אישית של רופא כזה או אחר. היא תוצאה של פער אמיתי בהכשרה הרפואית: רפואה מגדרית – התחום שבוחן איך מחלות, תסמינים ותוצאות בדיקה נבדלים בין נשים לגברים, מעבר לכל מה שקשור באברי הרבייה – עדיין לא מוטמעת דיה בהכשרת רופאים ורופאות. הקרדיולוגיה היא דוגמה מובהקת לכך: הידע הקיים כבר היום מצביע על הבדלים משמעותיים בין גברים לנשים – בקצב הלב, בתסמינים של אירוע לבבי, ובאופן שבו מחלת לב מתבטאת. ובכל זאת, הידע הזה עדיין לא תמיד מגיע לחדר הבדיקה.

וכאן נכנס תפקיד שלנו, כנשים: לא להסתפק בהנחה ש"מישהו כבר בדק את זה בשבילי". מותר, ואף רצוי, להנכיח את ההבדלים האלה בקול – ולומר במפורש לרופא או לרופאה: "אני יודעת שזה לא תמיד נמצא במרכז המודעות המקצועית, אבל אני מבקשת שתבצעו א.ק.ג ותתייחסו לכך שיש הבדלים משמעותיים בין גברים לנשים בתחום הקרדיולוגי." זו לא חוצפה – זו שותפות פעילה בבריאות שלנו.