מחקר בקרב 848 אחיות ואחים מסתתר מאחורי חרדת AI – ומצא קשר מעניין בין החשש מהטכנולוגיה לבין הרצון ללמוד להשתמש בה.
בינה מלאכותית ברפואה: ממה חוששים צוותים רפואיים?
מחקר חדש בקרב אחיות ואחים בבריאות האם והילד בסין מגלה תמונה מורכבת: החשש מבינה מלאכותית אינו רק "היא תיקח לי את העבודה". לפעמים החרדה מתחילה דווקא במקום פשוט הרבה יותר – הצורך ללמוד טכנולוגיה חדשה.
הבינה המלאכותית כבר נכנסת לבתי החולים ולמרפאות. היא יכולה לסייע בניתוח מידע, בקבלת החלטות, בתיעוד ובמשימות נוספות. אבל כשמערכת הבריאות מכניסה טכנולוגיה חדשה, יש עוד שאלה שכדאי לשאול: מה קורה לאנשים שאמורים לעבוד איתה?
מחקר שפורסם באוגוסט 2026 ב-Frontiers in Public Health ניסה לענות על השאלה הזאת בקרב אחיות ואחים העובדים בתחום בריאות האם והילד בסין. במחקר השתתפו 848 אנשי סיעוד מ-46 מוסדות רפואיים ב-26 מחוזות. 823 מהם – 97.1% – היו נשים.
לא חרדה אחת - אלא כמה פחדים שונים
החוקרים השתמשו בשאלון בן 21 פריטים שבחן ארבעה סוגים של חרדה הקשורה לבינה מלאכותית: קושי או חשש מלמידת הטכנולוגיה; חשש מפגיעה בתעסוקה או מהחלפת בני אדם; חשש משימוש לרעה, אובדן שליטה או הטיות של AI; ופחד מטכנולוגיות דמויות אדם, כמו רובוטים אנושיים.
וזה חשוב, כי "אני מפחדת מבינה מלאכותית" יכול בעצם לומר דברים שונים לחלוטין.
אפשר לחשוש שהטכנולוגיה תחליף עובדים. אפשר לחשוש שנהפוך תלויים בה ונאבד חלק מיכולת החשיבה שלנו. אפשר לחשוש משימוש לרעה בטכנולוגיה. ואפשר פשוט להרגיש: כולם רצים קדימה ואני לא בטוחה שאצליח ללמוד את הדבר הזה.
בניתוח שערכו החוקרים, שני פריטים תפסו מקום מרכזי במיוחד ברשת החרדה: תחושת איום מפני AI דמוי אדם, וחרדה מהצורך ללמוד להשתמש בפונקציות מסוימות של AI. החשש משימוש לרעה בבינה מלאכותית והחשש שהיא תחליף משרות בלטו במיוחד כ"חיבורים" בין סוגים שונים של חרדה.
ומה קורה כשמציעים ללמוד?
כאן מגיע אחד הממצאים המעניינים ביותר.
החוקרים שאלו גם עד כמה המשתתפים מעוניינים לקבל הכשרה בנושא AI. דווקא פריטי החרדה הקשורים ללמידת הטכנולוגיה היו בעלי הקשר החיובי החזק ביותר לרצון לקבל הכשרה. כלומר, מי שחוו יותר חרדה סביב האינטראקציה עם AI, הבנת אופן פעולתו או השימוש בפונקציות שלו, נטו גם להביע נכונות רבה יותר ללמוד עליו.
אבל צריך להיזהר כאן: המחקר הוא מחקר חתך, ולכן אי אפשר לומר שהחרדה גרמה לרצון ללמוד, וגם לא שהכשרה תפחית את החרדה. החוקרים עצמם מדגישים שהממצאים מצביעים על קשר סטטיסטי בלבד.
ובכל זאת, הנתונים על ההכשרה הקיימת מעוררים מחשבה: רק 13.7% מהמשתתפים עברו הכשרה ייעודית ב-AI. עוד 42.7% נחשפו לנושא או למדו אותו באופן עצמאי, ואילו 43.6% לא נחשפו אליו כלל.
כלומר, מערכת הבריאות מצפה מאנשי מקצוע להסתגל לעולם טכנולוגי שמשתנה במהירות, כאשר לחלק ניכר מהם עדיין לא ניתנה הכשרה פורמלית בנושא.
ויש כאן גם פיל בחדר: כמעט כולן נשים
97.1% מהמדגם היו נשים. האם מכאן אפשר להסיק שנשים חרדות יותר מבינה מלאכותית?
לא.
המחקר לא נועד להשוות בין נשים לגברים, ובמדגם היו רק 25 גברים. החוקרים אף מציינים במפורש שהאוכלוסייה המאוד מסוימת שנבדקה מגבילה את האפשרות להכליל את הממצאים.
אבל הנתון כן מעלה שאלה אחרת, מעניינת בעיניי הרבה יותר: מה קורה כאשר מהפכה טכנולוגית נכנסת למקצוע שהוא כמעט כולו נשי?
האם העובדות מקבלות מספיק זמן ללמוד? האם ההכשרה נעשית כחלק מהעבודה, או שהן נדרשות "להסתדר לבד"? האם הן שותפות בהחלטה אילו מערכות ייכנסו למחלקה ואיך ישתמשו בהן? והאם הטכנולוגיה מוצגת ככלי שנועד לתמוך בעבודה המקצועית שלהן – או כמשהו שעליהן פשוט להסתגל אליו?
אלה כבר לא שאלות שהמחקר הזה בדק. הן שאלות שהוא מעורר.
חרדה אינה בהכרח התנגדות
ולי זו הנקודה המעניינת ביותר שעולה מן המחקר.
קל להסתכל על אדם שחושש מטכנולוגיה חדשה ולתייג אותו כ"מתנגד לשינוי". הנתונים כאן מציעים תמונה מורכבת יותר: דווקא חרדה הקשורה ללמידה נמצאה קשורה לנכונות גבוהה יותר לקבל הכשרה.
ייתכן, אם כן, שהשאלה שמערכות בריאות צריכות לשאול אינה רק "איך נכניס AI?", אלא גם "איך נכניס את העובדות והעובדים שלנו לתוך השינוי?"
והחוקרים זהירים מאוד בנקודה הזאת. המחקר לא בדק אם קורס מסוים מפחית חרדה, לא בחן איזו הכשרה המשתתפים מעדיפים, ולא הראה שהכשרה משפרת מיומנות, רווחה מקצועית או איכות טיפול. הם מציעים שהכשרות מדורגות, סימולציות ולימוד של היבטים אתיים הן אפשרויות שכדאי לבדוק במחקרים עתידיים – לא פתרונות שהמחקר כבר הוכיח.
כי לפעמים מאחורי המשפט "אני מפחדת מהטכנולוגיה הזאת" לא מסתתרת בקשה לעצור את הקדמה. מסתתרת בקשה פשוטה הרבה יותר: אל תשאירו אותי מאחור.
.
ד"ר טליה מרים גולן היא חוקרת, סופרת ומרצה בנושאי רפואה, מגדר ובריאות.